ממתקי הוידי, טורעאן

כל מי שנוסע בכבישי ארצנו, מכיר את היישובים הערביים שנמצאים על הדרך הראשית והכביש עובר כמעט – או ממש – דרכם (למשל, כביש 4 ופרדיס, כביש 70 וכפר יאסיף, או כביש 85 וראמה). יש גם כבישים אשר היישובים הערביים שלצידם – גדולים או קטנים – רחוקים רק מעט מן הדרך הראשי ונשקפים ממנה בבירור, אך הם חבויים ממנה לחלוטין וזר לא יבחין בהם (למשל, כביש 531 וג'לג'וליה, כביש 6 ובאקב אל-ג'רביה, או כביש 40 ורהט). טורעאן שייכת לקבוצה השנייה – מטרים ספורים בלבד מכביש 77 הראשי, מרחק זינוק קל מצומת גולני הסואנת, ועדיין רבים אינם מכירים את המקום מבפנים.

אודה, לבושתי, שגם אני נכנסתי אליו אי אילו פעמים – בעוברי מפה לשם או משם לפה – רק כדי לחפש בו כנאפה. הביקור האחרון במקום הוכיח לי שגם העצירות האלו אינן הכרחיות… הכנאפה שטעמתי כללה שכבת גבינה עבה מאוד ומתוקה מאוד, במירקם דמוי-פלסטיק. האטריות שמעל הרגישו עבשות (אין פה טעות: לא התכוונתי לכתוב "יבשות"…). באופן כללי, הרגשתי שאני נאלץ להיאבק בכנאפה על מנת להכניס אותה לפי, וזו בהחלט לא כנאפה ששווה מאבק. הפיסטוקים שהיו שזורים במנה (מראה שהופך, לאט לאט, לפחות נדיר במחוזותינו) הוסיפו לה רק מעט יראת-כבוד. טעמתי גם את גירסת הנאבלסיה, שהיתה טובה יותר מזו הרגילה, אבל פחותה בהרבה מחברותיה במקומות אחרים בארץ.

בעת סיום כתיבת שורות אלו, מצאתי כי לפני חודשים אחדים המליצה המשטרה להעמיד לדין את ראש מועצת טורעאן. תחילה חשבתי כי כוונת המשטרה היא להאשימו באיכות הירודה של הכנאפה ביישובו, אך קריאה מהירה העלתה שלא זו הסיבה האמיתית…

ממתקי הוידי [פייסבוק]
טורעאן
050-2314690