תבנית לביקורת

כבר הזכרתי כאן בעבר מנות כנאפה שמכינים יהודים (למשל, באילת, בראשון לציון, בנתניה, ואפילו כזו שנמכרת בכל מקום). ברוב הגדול של המקרים מדובר – איך אומר זאת בעדינות?… – בפלופ גדול (ויעידו על כך הציונים הנמוכים להן המנות האלו זכו כאן). והנה, מרענן לגלות שגם במקום יהודי למהדרין – מה זה יהודי, אחד ממוקדי הבורגנות היהודית – הוד השרון! – אפשר להיות מופתע מכנאפה לא רעה בכלל.

"רולה" נפתחה לפני שבועות אחדים ומבטיחה "גלידות וקינוחי בוטיק". בפועל, מדובר בגלידריה ויוגורטריה (שנפתחה על חורבותיה של גלידריה אחרת) שמציעה עוד כמה מיני מתוקין – חלקם מוכנים על המקום וחלקם מוגשים היישר מן המקפיא. הכנאפה כאן היא מן הז'אנר האישי, וקשה לפספס את הלהבה עם הבסיס המסתובב עליו יש מקום לכמה צלחות אישיות.

כבר ציינתי כאן לא אחת שהכנאפה האישית כבשה את מחוזותינו בסערה, ואפילו בליבם של יישובים לא-יהודיים ניתן למצוא כנאפיות שנפתחו תוך התבססות על הגישה הזו (למשל, בכפר כמא או בטירה). הסיבה לכך ברורה: מקום שאינו צופה תעבורה גבוהה מאוד, לא יכול להרשות לעצמו להכין מגשי כנאפה גדולים, ולכן מדובר בפתרון פרקטי להפליא.

אז איפה מתחילה הבעיה? למה מנות הכנאפה האישיות לא מצליחות להגיע לרמה של אלו במגש הגדול? בעיקר, זה קורה כי המגשים האישיים מוכנים מראש, כדי לקצר לוחות זמנים. הם מוכנים עם האטריות משוטחות עליהן ועם הגבינה מפוררת עליהם, וכך הם שמורים במקרר נכונים לקריאה.

כאן, ב"רולה", שומרים את המגשים האישיים עם הצלחות במקפיא (זה מקום של גלידה, אתם זוכרים?) ואת הגבינה מפזרים מעל רק ברגע ההזמנה. השיטה הזו מונעת את הבעייתיות הגדולה של "התחברות" הגבינה והאטריות ושינוי המירקם של הגבינה בחלקה התחתון. התוצאה, כאמור, לא רעה בכלל. שכבת האטריות פציחה מאוד, עם קצת טעם לוואי של שמן זול. הגבינה לא מאוד בולטת, וזה לא בהכרח שלילי, כיוון שזה אומר שהיא לא מתוקה-בטירוף. כיוון שהמנה קטנה למדי, לא הגעתי למצב בו הגבינה שעממה אותי. טוב יותר מכך, לא הגעתי למצב חרטה על שלא הזמנתי גלידה.

   

רולה [אתר] [פייסבוק] [אינסטגרם]
דרך מגדיאל 61, הוד השרון
09-8800622

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *