ממתקי האחים ג'ינדאוי, זרזיר

פרט לתחביבי כאוכל-כנאפה, יש לי עוד תחביב ארוך שנים: גנאלוגיה, כלומר, חקר ההיסטוריה המשפחתית. (ויש לי גם בלוג בנושא, עם עוד שני שותפים – אתם מוזמנים לבקר.) עץ המשפחה שלי מכיל, נכון, לעכשיו, כמעט 5,000 איש, אשר כולם בעלי קרבת דם לילדיי (או שהם בני זוג של קרובי-דם של ילדיי). העץ הזה מורכב ממספר לא קטן של בתי אב – אין אב-קדמון אחד המשותף לכולם. כלומר, לא כל האנשים בעץ המשפחה קשורים משפחתית זה לזו. כך, למשל, אחיה של אשתי אינו קשור משפחתית לאחי שלי, או שני ההורים של אמי אינם קשורים משפחתית זה לזה (פרט לקשר הנישואים שרקמו ביניהם).

לא כך המצב בשבט גריפאת, המונה כ-2,500 איש המשוייכים כולם לאב אחד, כלומר, כולם קרובי משפחה אלו של אלו. שבט זה הוא אחד מחמישה שבטים המרכיבים את המועצה המקומית זרזיר, ורק מלחשוב על עץ המשפחה שלו מסתובב לי הראש. הראש גם מסתובב לי כשאני חושב על כך שמדובר בשבטים בדואים, והלוא המוח שלי, באופן אסוציאטיבי, משייך את המונח "בדואי" עם המונח "נוודים". בכבישי הדרום אנחנו רגילים לראות יישובים בדואיים המבוססים על פחונים, ולכן כאן לא נותר אלא לתהות: איך יכול להיות ששבטים בדואים גדולים כל כך חיים ביישוב שנראה קבוע כל כך? ובכן, גם רהט – שהיא עיר לכל דבר ועניין – היא יישוב בדואי שאינו מבוסס על בתי-פחונים.

אז אחרי שהסתובב לי הראש מהסבך המשפחתי של שבט גריפאת ומהאופן בו בנוי היישוב הבדואי – הגיע הזמן שיסתובב לי הראש מסיבות קצת יותר פרוזאיות. למשל, מהגודל של חנות הממתקים של האחים ג'ינדאוי וממגוון הבקלאוות שיש במקום. אבל אותנו מעניינת, כמובן, הכנאפה…

דרך קבע יש כאן כנאפה נאבלסיה וכנאפה מברומה וגם פטיר וקטאיף, וכמובן גם כנאפה קלאסית רגילה. ובזו האחרונה עסקינן. החלק העליון שלה פריך, עבה במידה הראויה, והגבינה בין-צמיגית-לנמתחת. הכנאפה מתוקה בהחלט, אבל לא באופן שכואב בשיניים. ואין בה טעם בולט מדי. גודל המנה יפה מאוד, ובהחלט לא נמאס מהכנאפה אחרי כמה ביסים.

באופן כללי, הכנאפה כאן בהחלט בולטת מעל רבות שמוצעות במקומות "נחשבים", אז אם אתם בסביבה – בהחלט כדאי לקפוץ לחנות מאירת-העיניים הזו.

  

ממתקי האחים ג'ינדאוי
הכביש הראשי, זרזיר
04-6514063

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *