ממתקי נצרת, פוריידיס

כבר סיפרתי כאן בעבר שאני ממש לא חסיד גדול של הכנאפה שאפשר למצוא בנצרת (לא ב"אלמוכתאר", לא ב"אחמד מחרום" ולא ב"ממתקי הידידות"). למרות השם שיצא לעיר הערבית הגדולה בישראל כבירת המתוקים – הכנאפה שם ממש לא מלהיבה. (הבקלאוות – בהחלט, אבל האתר הזה לא עוסק בהן…)

הזיהוי של "נצרת" עם "מתוקים" גרם לכך שאפשר למצוא כיום "ממתקי נצרת" גם במקומות אחרים ברחבי הארץ. בדרך כלל, מדובר בממתקיות שהוקמו על ידי אנשי נצרת בהווה או בעבר. באופן מפתיע, כש"ממתקי נצרת" יוצאים מנצרת, הם מקבלים גוון חדש ומוצלח מאוד. כך קרה עם "ממתקי נצרת בעיר" בטירה (בעל המקום סיפר לי פעם שהוא מנצרת, וכי הוא נוסע כל יום מביתו הצפוני לטירה), וכך, מסתבר, קורה גם עם "ממתקי נצרת" בפוריידיס.

על הקשר האישי שלי לפוריידיס כבר סיפרתי כאן בעבר. את הכנאפה של "ממתקי נצרת" הביא לי במשלוח מיוחד בן-דודי האהוב, וייתכן שהמעשה האצילי הזה הוא שהעניק לכנאפה את תבלין-הקירבה המשובח שמעשיר כל מאכל. לא רק זאת, אלא גם שההקשר היה עתיר-רגש: היה זה יום לפני נסיעתנו לשנת מגורים בניכר, עת נפרדנו לתקופה ארוכה מיקירינו. בעבורי, היתה זו גם פרידה לתקופה ארוכה ממאכל אהוב, כך שההפתעה של בן-דודי היתה בעלת משמעות מיוחדת בעבורי.

שיכבת הגבינה בכנאפה הזו היתה עבה אך אוורירית במידה הנכונה. האטריות היו דקיקות, ונחו על הגבינה בשיכבה דקה כמו שמיכת פוך שמכסה אוצר יקר פן ייפגע. לו רק היתה שיכבת הגבינה מתוקה פחות, היה הציון גבוה הרבה יותר. בכל מקרה, הכנאפה האחרונה בארץ (לא לתמיד, רק לשנה!) השאירה אצלי בהחלט טעם טוב בפה.

   

ממתקי נצרת [פייסבוק]
בכניסה הראשית (הדרומית) לפוריידיס
04-6397552

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *