ממתקי נסראויה, עראבה

כאן, בממתקי נסראויה, גיליתי לראשונה, לפני מספר שנים, את הכנאפה בגירסת שכם (כנאפה נאבלסיה). היתה זו תגלית ששינתה את האופן בו אני מסתכל על כנאפה מאז ועד היום, ופיללתי אז שיגיע יום ויוכל כל אזרח ישראלי לנסוע לשכם (אין צורך להרחיק לשכם, כי היא לא רחוקה כל כך) כדי לטעום את גירסת המקור. פעם, דבק בשיח הציבורי המונח "שלום כלכלי", כלומר שלום אשר יצמח מתוך חשיבה כלכלית פשוטה: אם נפעל ביחד, המצב הכלכלי של שני הצדדים ישתפר, וכך יהיה לכולם אינטרס משותף לשמור על השקט. הרעיון הזה נפל לתהומות הנשייה, כמו כל הרעיונות האחרים שניסו לקדם באיזורנו שלום. כשטעמתי אז, בביקורי הראשון ב"ממתקי נסראויה" בעראבה, כנאפה נאבלסיה, חשבתי שאולי כדאי להתחיל לדבר על שלום קולינרי.

היום גירסת הנאבלסיה הפכה להיות קצת יותר נפוצה בישראל, אך עדיין היא לא חלק מהמיינסטרים של הכנאפיות ושל צריכת הכנאפה בישראל, וחבל.

קצת אחרי הביקור ההוא, חיפשתי כל הזמן הזדמנויות להגיע לעראבה כדי לאכול שם שוב כנאפה נאבלסיה (וכמובן, גם ייצרתי הזדמנויות כאלו). באיזשהו שלב, הייתי חלק מקבוצה שטיילה בגליל התחתון. עברנו מתחנה לתחנה באוטובוס, והדרך חזרה הביתה, בסוף היום, עברה ממילא בעראבה, ממש ליד הכנאפיה המשובחת הזו. הצעתי לאחראי על הקבוצה שנעצור שם להתרעננות כְּנַאפֶהפֶה (=כנאפה+קפה). הוא, שחיבב אותי מאוד, לא הסתייג, ואמר רק שצריך לראות מה יגידו שאר המשתתפים. בהתקרבנו לכיכר הגדולה שבכניסה הצפונית לעראבה, התקרבתי לנהג והסברתי לו איפה יוכל לעצור כדי שנוכל לזכות להפסקה השווה. הוא עצר, ורק אז הכריז האחראי במיקרופון כי מי שרוצה – יוכל לרדת לכמה דקות. הפגנתי מנהיגות ושימשתי מודל, ובו במקום ירדתי במדרגות האוטובוס, מביט אל עבר המקום שהו-כה-ציפיתי לחזור אליו. אלא מאי? הייתי היחיד שזז ממקומות באוטובוס. משום מה, הצירוף "כנאפה חמה" לא קסם לאף אחד אחר. החלטתי להיות אמיץ ולעשות מעשה – צעדתי לבדי את הכנאפיה, מותיר מאחור את כל שאר חברי הקבוצה, אשר המתינו במקומם באוטובוס הממוזג עד שאשוב עם מנת כנאפה טרייה בידי. המשימה הושלמה ובהצלחה – האוטובוס המשיך לנסוע, ואני התענגתי לי על כל ביס, מתעלם מכך שהיה לי קצת (בעצם, הרבה) לא נעים מהסיטואציה שהתרחשה כמה דקות קודם לכן.

הנכאפה הרגילה ב"ממתקי נסראויה" לא משתווה לזו בגירסת שכם, ובשבילה לא כדאי להגיע במיוחד לגליל התחתון, ובטח לא להעמיד אוטובוס שלם שיחכה שתקנה אותה… האטריות, אמנם, פריכות במידה הראויה, אך שכבת הגבינה היא העקב-אכילס של המנה: הגבינה קצת תפלה, לא רכה (ככל הנראה, סימן לחוסר הטריות של המנה), ובעיקר – עם טעם לוואי של שומן (אחת הרעות החולות ביותר בכנאפה!). ולמען הסר ספק, הציון המובא כאן למטה מתייחס אך ורק לגירסה הרגילה של הכנאפה.

   

ממתקי נסראויה [פייסבוק]
עראבה
04-6326308

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.