Kanafanji, תל אביב-יפו

נורא פופולרי היום לדבר על גשרים. בצונאמי הפוליטי ששוטף את חופי ארצנו במערכת הבחירות שנכפתה עלינו – זה הקלף הבולט בקרב הישויות הפוליטיות החדשות. ולכולם ברור אילו גשרים צריך להקים. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה ששתי מפלגות חדשות שקמו תוך זמן קצר, אחת ושתיים, מדגישות שתיהן את הגשר הדתי-חילוני ואת זה המגדרי? קל גם לזהות את העובדה ששתי המפלגות האלו קמות מן הצד הימני של המפה הפוליטית, שם מקובעים עדיין בשיח הטרום-פוסטמודרני, שמקובע בחלוקה מגדרית דיכוטומית ובהתעלמות מכל מה שאינו יהודי.

בעידן הזה של הגשרים, ראוי היה לחבק את החיבור המופלא שניקרא "כנאפה בשכונת פלורנטין". אלא שהתיאור הזה חוסך במילים ואינו מדויק. ראשית, אנשי המקום – שני בחורים ערבים צעירים מירושלים – מגדירים אותו כ"כנאפה בר" (ונתעלם מן העובדה שעדיף היה להפוך את סדר המילים ולקרוא לו "בר כנאפה"). שנית, המקום נמצא במתחם "רביעיית פלורנטין", אחד ממוקדי הג'נטריפיקציה של תל אביב. (שני הסימנים הבולטים לג'נטריפיקציה – עִלּוּת בעברית – הם בניית מגדלי יוקרה ופתיחת בתי קפה.) ושלישית, המקום מגיש כנאפה טבעונית (האם זה אוקסימורון?). בקיצור, הכנאפיה הזו היא הכי "אם ההר לא יבוא אל מוחמד – מוחמד יבוא אל ההר" שיש.

כנאפה בלב לבה של תל אביב הבליינית היא לא דבר חדש, וכבר ידענו את "כנאפה נגה" במתחם נגה (שנפתחה על ידי בחור בריטי!) ואת "כנאפה" בשדרות ח"ן. בראשונה אכלתי כנאפה קוקוס וכנאפה עם חלווה (הנה הביקורת שכתבתי אז), ואת השנייה לא זכיתי להכיר. העובדה ששתיהן כבר ז"ל מעידה עליהן הרבה.

נפלאות דרכי ענף המסעדנות בארץ, בו מסעדות קמות ונופלות חדשות לבקרים. מבחינתי, צריכה להיות התאמה כלשהי בין בית האוכל לבין המקום בו הוא נמצא. מסעדה מזרחית שנמצאת בתחנת דלק על כביש ראשי? יש קשר! פיצריה זולה שנמצאת באזור בעיר בו מסתובבים ילדים עם הוריהם? יש קשר! כנאפה בלבו של פרויקט מגורים יוקרתי בשכונת פלורנטין? מממ… קצת פחות קשור… ולמען ההגינות, צריך להדגיש שמסעדה איטלקית שנפתחת בלב יישוב ערבי עשויה, בהחלט, להיות קשורה (כבר ראיתי כאלו).

ובכל זאת, הגעתי למקום בצורה הכי נטולת-פניות שאפשר. יותר מזה, לא הסתפקתי בביקור אחד, והגעתי לביקור חוזר. ולא רק זאת אלא גם זאת – בשני המקרים, הגעתי בליווי כח עזר, על מנת לשמוע דעות שונות מדעתי, לא משנה מה תהיה.

הכנאפה כאן היא אישית, ומוכנה מיד לאחר ההזמנה. הבחירה הזו צפויה והגיונית, כיאה למקום שרוצה להיות ייחודי ושלא מצפה להגיש עשרות מנות בזמן קצר. גם המחיר הגבוה (22 ש"ח, נכון לרגע כתיבת שורות אלו) ברור ואף מוצדק (לאור דמי השכירות הגבוהים במקום). הכנאפה מוכנה במגש אלומיניום עגול, אשר מונח לבישול על משטח מסתובב מעל להבות גז.

כבר בשלב ההכנה, הבחנתי בדבר מוזר, אותו לא ראיתי קודם לכן בשום מקום: מגש האלומיניום האישי מכוסה במגש נוסף, והכנאפה מתבשלת לה בתוך מה שהופך להיות חלל אידוי. אפשר להגיד בעדינות שזה לא עושה לה טוב… שתי האבחנות המיידיות מטעימת הכנאפה – שכבת האטריות דקה מאוד אבל לא פריכה, לגבינה יש טעם גרר (aftertaste) חזק – הן, אולי, תוצאה של החלל הסגור בו היא התבשלה. הטעם הנלווה של הגבינה הוא של שמן תעשייתי, והגבינה עצמה מתקבלת במירקם יפה (היא נמתחת כמו גבינה צהובה שבורחת מטוסו) אבל ללא הרכות שצריכה לאפיין כנאפה טרייה. בביקור השני במקום, טעמתי את גירסת הכנאפה עם הסולת, ושם התוצאה שהתקבלה היתה פחות מאותגרת.

כאמור, הגעתי למקום עם ציפיות בגובה של מקלט אטומי, ואולי בגלל זה לא יצאתי מזועזע. בסך הכל, הסביבה בה נמצא המקום החדש אינה גדושה בכנאפות, וגם אלו שקיימות ביפו אינן מלהיבות מדי. אם לא טעמתם עדיין כנאפה "אמיתית" – אתם מוזמנים לנסות את זו שכאן, ומשם להתחיל לעלות. מצד שני, אם אתם בסביבה, עדיף שתנסו בתי אוכל שקשורים קצת יותר למקום בו הם נמצאים (הנה המלצות שעם רובן אני יכול לחיות טוב). מקומות האוכל בפלורנטין משרטטים גשר בין העממי לעילי, אך מה שמאפיין את רובם הוא ההקשר המקומי, הקשר שחסר לבר הכנאפה החדש בשכונה.

Kanafanji [פייסבוק]
מעון 1 (רביעיית פלורנטין), תל אביב