ממתקי אחמד אל-מחרום אל נבלוסי, שפרעם

ביציאה מארוחת צהריים במסעדת "סַיְידַא" (صيدا), ביקשתי מאנשי המקום המלצה על כנאפה בעירם. ללא היסוס, הם המליצו על "מחרום". כשהגעתי ליעד, ראיתי ששמו המלא של המקום הוא "ממתקי אחמד אל-מחרום אל נבלוסי". והנה, הסתבר שקו ישיר של זיכּרון מחבר בין השניים, שכן שני המקומות קרויים על שם מחוזות אחרים. "סיידא" היא שמה של צידון, והסיפא בשמו של איש הממתקים מכוון אף הוא למקום רחוק (נאבלס=שכם). אמו של נימר, שהקים את "סיידא" הגיעה מלבנון, ומשם הוא שאב השראה למבנה ולאופי המסעדה, ומשפחת אל-מחרום עברה משפרעם לשכם ואחר כך בחזרה.

וכך, כמו במקרים רבים, שֵׁם הוא געגוע. קשה שלא לחשוב על צידון כשנכנסים ל"סיידא", ולאנשי המקום, בעלי הסנטימנטים לעיר, וודאי שזה בלתי אפשרי. קשה שלא לחשוב על כנאפיות בשכם כשנכנסים לממתקי אל-מחרום, ולאנשי המקום, בעלי הקשר הרגשי לעיר, וודאי שכל כניסה לחנות היא גם מסע אחורה בזמן. ממש כשם שצאצאי משפחת צנעני או וורשבסקי נושאים עמם געגוע אינהרנטי לצנעא או לוורשה, גם אם לא היו שם. ממש כשם ששם פרטי הוא, לפעמים, געגוע אינהרנטי, לעתים למישהו שלא הכרת כלל.

כבר כשנכנסים אליה, הממתקיה של הנבלוסי משדרת ניחוח חו"ל. הרבה יותר "פריז הרומנטית" מאשר "אירופה הקלאסית בשמונה ימים", יותר לכיוון של "שינוי אווירה במרחק טיסה" מאשר "טבע פראי", איפשהו באזור של חנות ממתקים גדולה וממש לא בקטע של אתר היסטורי. המקום מהודר הרבה יותר מאשר רוב הכנאפיות בארץ, כשמבקשים טייק-אווי, הממתקים נארזים בקופסאות קרטון מעוטרות, וגם את מדפי המתוקים אופף הידור ברור.

בפרט, מככבים כאן על מדפי המתוקים מטעמים שקשה למצוא במקומות אחרים. חוץ מכנאפה שטוחה, מברומה (כנאפה מגולגלת) ופטיר – שמופיעים כמעט בכל כנאפיה שמכבדת את עצמה – מצאתי במקום גם כנאפה פייסלייה (משולשי קדאיף ממולאים בגבינה) ועוד מיני מגולגלים ללא שמות מפורשים (לפחות לא כאלו אותם הכירה מי שסייעה לי), ממולאים בגבינות, מלבי ופיסטוקים. טעמתי מרוב המגולגלים והתענגתי!

הכנאפה השטוחה היא מן הז'אנר המתוק. שכבת האטריות מכילה אטריות דקות מן הרגיל, ולמרות דקותן הן לא חוטאות בקריספיות יתר. שכבת הגבינה היתה מתוקה למדי, אם כי לא במירקם הגס שמאפיין בדרך כלל את הכנאפות המתוקות. את שכבת הגבינה מקשטים פיסטוקים, מה שמסייע לשבירת המתיקות ולעניין מרקמי מוצלח מאוד. עד כה, אכלתי כנאפה עם פיסטוקים רק אצל "בני רַחִיבָּה" בטייבה, וגם אז היא הוכנה במיוחד בשבילי, אין להם בשיגרה גירסה כזו – ומציאת מקום שמגיש כנאפה כזו כדבר שבשיגרה היא גילוי מרענן. ביחד עם הסוגים המגולגלים המיוחדים, מגוון סוגי הכנאפה שמוצע כאן בהחלט מוסיף נקודות למקום.

בקיצור, אם בא לכם להתגעגע ואין לכם מושג למה – סעו לשפרעם. הציון המקורי שנתתי הוא 4 פיסטוקים, אך תוך כדי כתיבת הפוסט הזה הרגשתי געגוע למקום, מה שגרם לי להוסיף חצי פיסטוק נוסף.

ממתקי אחמד אל-מחרום אל נבלוסי [פייסבוק]
רחוב איברהים נמר חוסיין (בכיכר בצומת עם רח' עומר סעסעאני), שפרעם
04-6573667